<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ב</h1>
<h2>דף ג:</h2>
וצריך שיהו מכוסין, דתנ' בשילהי מגילה [כ"ד ע"ב] ציפה זהב ונתנה על בית אונקלי שלו, הרי [זה] דרך החיצונים, פי' בגד דק שלובש אדם על בשרו. וטעמ' לך לאות ולא לאחרים לאות ואם נקרע הבגד ונראין תפילין אין בכך כלום מדאמר בשילהי הקומץ רבה [מנחות ל"ז ע"ב], בר רב אשי הוה יתיב קמי' דאמ' הוי צריה בידיה וקא מתחזיין תפילין, א"ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות, א"ל במקום לך איתמר, פי' מכה היתה לו אצל קיבורת ונקרע חלוקו שם שלא תדחק המכה והיו נראין תפילין דרך הקריעה, וא"ל במקום לך לאות איתמר, פי' מקום שרוב בני אדם אין נראות לאחרים דהיינו קיבורת ולעולם אם נקרע שרי, לשו' רש"י, ומפ"ק דערכין [ג' ע"ב] מוכיח דאין יכול לקרוע, דכהנים בשעת עבודה לא היו מניחין תפילין של יד משו' חציצה, שנ' [ויקרא ו'] על בשרו שלא יהא דבר חוצץ וכו'. ואם איתא דיכול לקרוע כנגד התפילה יקרע. או יתכן (ביד) [בית] יד כעין קרע. וטעות הוא דבבגדים כתוב ילבש על בשרו שלא ישנה מדרך לבישה אבל באדם אחר לא.
<h2>דף יט.</h2>
חותם על לבך כחותם על זרועך, [לשון הפייט]. פי' כמו שציוך הק' להניח תפילין על זרועך כן ציוך להניח דבריו על לבך, שנ' [דברים י"א] ושמתם את דברי אלה על לבבכם, שלא תסור דעתך מן התפילין ומן התורה. ע"א כחותם בכ"ף כלומ' אם תעשה מצות הק' אז ימלא הק' משאלות שלמה שאמ' [שה"ש ח'] שימיני כחותם על לבך. פ"א יהיו על לבך כחותם. וה"ר אלע' ז"ל פי'. מהו לאות על ידך, כאדם שנותן חותם על זרועו לזכור מצות המלך, כך צוה המלך הגדול לעם קרובו לקשור טוטפות ביד. ד"א כמו העבד יוצא בחותם שבצוארו להודיע שכפוף לו, כן תפילין ביד ובראש להודיע שהם עבדי ה', ולמה כנגד הלב ובין העינים זכר לארון שבאמצע הדגלים, כמו הלב שהוא ממוצע ובין העינים, כמו כרובים וביניהם קול. ובעינים בשחור פרצוף אדם וזהו כי שם ה' נקרא עליך [דברים כ"ח], ואדם על ראשו תפילין וחשוב כאילו שכינה על ראשו, כמו שכת' בתפילין כי שם ה' נקרא עליך. כך כת' [ש"ב ו'] אשר נקרא שֵם ה' צבאות יושב הכרובים עליו. ולכך תפילין בראש כי הוא (בראש) מרומים ישכון [ישעיה ל"ג]. ע"א ועיקר, חותם על לבך חותם על זרועך, פי' חותם שעל זרועך יהי' נגד לבך, דאמ' בשילהי הקומץ [מנחות ל"ז ע"ב] ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב והיא קיבורת דתני מנשה על ידך זו קיבורת [שם ל"ז ע"א], כי זרוע נמי נקרא יד, דכת' [שופטים ט"ו] ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו. והוא בשר עב שעל זרוע למעלה מן המרפק מההיא בפ"ק דאהילות [מ"ח] דחשיב רמ"ח איברים כסידרן ששה בכל אצבע ב' בקנה ב' במרפק א' בזרוע. ובערוך פי' הא דכת' [יחזקאל י"ג] על כל אצילי ידי(ו) ומתרגמינן על כל מרפקי ידי, מרפק שֵחִי, ונר' כי שני מרפק הם, אחד הם ב' עצמות קטנות בין קנה היד לזרוע, הוא שנ' הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי שתרגום על כל מרפקי ידי ונקרא בלשו' כנען לוקוט, והוא הוא דתנן בפ' האומ' משקלי עלי [ערכין י"ט ע"א] האומ' משקל ידי עלי ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מרפקו ובבריית' [שם י"ט ע"ב] מכניס עד האציל, אע"ג דזרוע נמי נקרא יד, כדתניא בתוספת' דשבת [פ"ט הט"ו] מניין לזרוע שנקרא יד שנ' ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו, הא קיי"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. והשני קצה הזרוע המחובר לכתף הוא מקום השחי, שנ' בירמיה [ל"ח] ויאמר עבד מלך כוש אל ירמיה שים נא בלויי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך מתחת לחבלים, ומתרגמינ' מרפקי. ועל זה אומ' בברא' רב' בפסוק [בראשית כ"ז] גשה ואמושך והיו אוחזין אותו במרפיקין כדי שלא יפול גם אפשר שיהיה פי' אוחזין אותו במרפיקין, הם מרפיקין שתחת זרועות הנקרא בלש' כנען לוקְטֵי כי שם דרך לתמוך תש כח. אך בערוך, שפי' על כל אצילי ידי שחי, משגה הוא, כי הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי (כ)דמתרגמינ' מרפק הוא הנקרא בלשון כנען לוקט, שם נקרע מהרה משאר מקומות וצריך לתפור והוא הוא מרפק דפ"ק דאהילות הנמנה למטה מן הזרוע. וכן מנחם שכת' על כל אצילי ידי אצילות ידיך שרש אזרועו' מלמטה גם זה משגה, על כל אצילי ידי מלמטה ואצילות ידיך [מלמעלה בחיבור הכתף. כאשר כתבתי כי שני מרפק הם].
